החלטה בתיק בע"א 30162-04-11

בפני בקשה לבטול ו/או עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, בקשה שהוגה ע"י מוסטפא עאזם (להלן: "המבקש") כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה (להלן: "המשיבה").

בקשה זו עניינה צו הריסה מינהלי שהוצא ביום 6.4.11 להריסת בית מגורים בן 2 קומות בשטח כולל של כ-384 מ"ר שהוקם ללא היתר כדין על המקרקעין הידועים כגוש 7825 חלקה 5 מגרש 5/1 בישוב טייבה (להלן: "המבנה" "הבניה" "עבודות הבניה" צו ההריסה המינהלי" "הצו" "המקרקעין" - בהתאמה) על ידי יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה.

בבקשתו לבטול צו ההריסה המינהלי, בקשה שהוגשה במסגרת ב"ש 30162-04-11 ביום 21.4.11 זו שבפני, טען המבקש לביטול צו ההריסה המינהלי מהטעמים הבאים: הצו הוצא כלפי מחסן קיים שנבנה בשנת 2008 ושיש לו היתר בניה שהוצא בתאריך 11.3.07. למחסן קיים זה כך טען המבקש נבנתה לאחרונה תוספת בניה כשתוספת הבניה אינה מגיעה לשטח של כ-384 מ"ר כפי שצויין בצו אלא מדובר בשטח של כ-160 מ"ר כשמתוכם לטענת המבקש קיים היתר למחסן חקלאי בשטח של 80 מ"ר.

עוד טען המבקש כי נפלו פגמים משפטיים בעצם עריכת הצו, שכן הצו הוצא ללא מתן זכות טיעון למבקש, תוך אכיפה בררנית, בניגוד למדיניות הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, אין הצו מידתי ביחס להליכים אחרים שהמשיבה יכולה היתה לנקוט בהם וכך גם יגרם למבקש נזק כלכלי גדול אם יבוצע צו ההריסה המינהלי בעוד אשר למשיבה לא יגרם נזק אם לא יבוצע הצו.

לחלופין עתר המבקש להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי לצורך הכשרת הבניה נשוא הצו.

המשיבה עתרה לדחיית בקשת המבקש בציינה שצו ההריסה המינהלי הוצא וניתן כדין לגבי הבניה שנבנתה במקרקעין נשוא צו ההריסה המינהלי ללא היתר כדין.

הוסיפה וטענה המשיבה כי צו ההריסה המינהלי ניתן כדין ואין כל פגם בחוקיותו וביצועו דרוש היה לשם מניעת עובדה מוגמרת. אין עילה לביטול צו ההריסה המינהלי אשר ניתן כדין תוך מילוי דרישות החוק למניעת עובדות מוגמרות, צו שלא נפל כל פגם בהוצאתו ולא מתקיים אף תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 238(ח) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 לביטולו ומשכך הדבר, טענה המשיבה, אין מקום לביטול צו ההריסה המינהלי ו/או עיכובו שכן הוצא כדין והינו תקף ומחייב.

כך גם טענה המשיבה שאין כל בסיס לטענות המבקש לפיהן נגוע צו ההריסה המינהלי בחוסר סבירות וכי הוצא תוך אכיפה בררנית ו/או בניגוד למדיניות הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מרכז. המשיבה טענה כי הצו הינו מידתי ודרוש היה למניעת עובדה מוגמרת, ואין כל מקום לעיכובו.

עיינתי בבקשה באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה שניתנה בכתב באמור בה ובמצורף לה, שמעתי עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב.

המסגרת הנורמטיבית:

אסקור תחילה את המסגרת הנורמטיבית להוצאת צווי הריסה מינהליים ואת היקף הביקורת השיפוטית בבקשה לביטול הצווים או לעיכוב ביצועם כפי שבא לידי ביטוי, לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט על כל ערכותיהם בעניינם של צווים אלו.

מטרתו של סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, שמכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על ידי ראשי ועדות התכנון והבניה, הינה מתן מענה מיידי ויעיל לתופעת הבניה הבלתי חוקית. צווי ההריסה המינהליים נועדו לסלק על אתר בניה בלתי חוקית, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות במקרקעין (ראה ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פד"י לח'(1) 499; רע"פ 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פד"י מ(2) 445, 447 ורע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים).

המדובר כפי שנקבע לא אחת, באחד מהאמצעים החשובים לאכיפה יעילה של הפרות חוקי התכנון והבניה (רע"פ 9230/06 חברת א.מ.ש. תלפיות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה), אשר חיוני להפעילו נוכח מימדיה הרחבים של הבניה הבלתי חוקית והצורך לעקור מן השורש תופעה פסולה זו שהיתה לרעה חולה במחוזותינו (רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל). מודגש בזאת כי צו הריסה מינהלי אינו מופנה כלפי אנשים, אלא מכוון נגד מבנה שהוקם שלא כדין והוא לכן בבחינת צו  IN REM כלפי הנכס עצמו (רע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה).

כפי שנפסק לא אחת העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי הינן מצומצמות ביותר וזאת על רקע תכליתו של סעיף 238 א' לחוק.

אין אלא להביא בענין זה דברים שנאמרו ע"י כב' השופט חשין ברע"פ 5584/03 פינטו נ' עירית חיפה, פד"י נט' (3) 557; "ביקורת רחבת - ענפין על הליך הוצאתו של צו הריסה מינהלי - כמו היה זה הליך מינהלי מן המניין - עלולה היתה לפגום במאוד ביעילותו של הצו ועלולים היינו למצוא עצמנו מקהים את חודו ואת כוחו של כלי חדש זה למלחמה בבניה הבלתי חוקית (ראו, למשל: מאמרו של יאיר הורביץ לעיל פסקה 18 שם 398 - 399). מן העבר האחר, לא ניתן היה להעלות על הדעת ויתור מכל וכל על ביקורת שיפוטית. האיזון נמצא לו למחוקק בקיומה של ביקורת שיפוטית אך בצימצום עילות הביקורת".

סעיף 238 א' לחוק מתייחס לשתי עילות לביטולו של צו הריסה מינהלי: האחת - אם הבניה "בוצעה כדין", והשניה - אם הוכח "שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". על פי הפסיקה, העילה השניה נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א (א)(2) ו-(3) לחוק קרי - אם מדובר בבניה שנסתיימה מעל ששים יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר הועדה המקומית, וכן בבניה שאוכלסה מעל שלושים יום לפני אותו מועד.

בנוסף לשתי העילות האמורות נפסק כי לבית המשפט לעניינים מקומיים סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מינהלי, אם נפל בו פגם שעניינו העדרו של יסוד מהיסודות החוקיים שיש בהם כדי להקנות לו תוקף (רע"פ 47/92 אבו-טיר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פד"י מו(1) 699; ורע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו נ' עורקבי, פד"י מח(2) 397, 404).

כך גם ההלכה הפסוקה היא כי בית המשפט מוסמך לבטל צו הריסה מינהלי אם נפלו בו "פגמים חמורים" שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו. בית המשפט אינו נכנס בנעלי הרשות המינהלית, והקף הביקורת המינהלית מצומצמת לדלת אמות הקבועות בחוק (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פד"י נז'(1) 196).

בית משפט מוסמך לעכב ביצועו של צו הריסה מינהלי, אף אם לא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו ואולם לאור תכליתו של הצו ייעשה הדבר רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. על רקע התכלית החקיקתית שביסוד סעיף 238 א לחוק נפסק כי צווי הריסה מינהליים, שאין עילה לביטולם, יעוכבו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם היתר הבניה נמצא בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב הוצאתו כי ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע הצווים אף לא לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פד"י נח'(4) 385; וכי יש "למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל, פד"י (2) 625, 627).